אמא שלי היתה אוספת כלבות מהרחוב. ממש כך. בתקופה בה גדלתי לא היה מקובל לאמץ כלבים, את הכלבה הראשונה שהיתה לנו הוריי קנו. זה היה בשנת 1980. הייתי בת 3. את שאר 11 הכלבות אמא שלי מצאה- פעם ליד המספרה, פעם ברחוב, פעם ליד המכולת, פעם בחצר, פעם ליד הפח. כמה כלבות מסרו לאמי כי ידעו שהיא מצילה כלבות. לאט לאט היא אספה אלינו הביתה עוד כלבה, ועוד כלבה. עד שביתנו הקטן היה מלא בכלבות מעורבות, חמודות ואסירות תודה. גדלתי עם: פיפי, בוני, ליידי, ג'ולי, הולי (2), טולי, מיקי, צ'י, דווה, נטשה, דנדי.
בשנת 2000 אמא שלי אימצה את קייל- הזכר הראשון. לקחתי אותו אליי הביתה, אז כבר גרתי בתל אביב. גרו איתי אז ג'ולי וגרין איי (חתולה עם עין ירוקה אחת שאימצה אותנו). אחרי שג'ולי נפטרה מסרתי את קייל לאמא שלי.
מאז שנת 2001 ועד שנת 2017 לא רציתי לשמוע על אימוץ כלבים, משהו בי התנתק מהחיות. רק בינואר 2017, מאז שאימצנו את ג'וי, התחברתי שוב לאהבת בעלי החיים ומשם הדרך לטבעונות היתה מהירה וקלה.
ג'וי וחומי שלי:
את ג'וי אימצנו בשנת 2017, היא היתה בת 7.
היא הגיעה מעמותת "פתח תקווה אוהבת חיות".
איך שראינו אותה, רזה ומפוחדת, התאהבנו בה. היא הגיעה עם בעיות באגן, קצת צולעת אבל מלאת שמחת חיים ולכן קראנו לה ג'וי (השם המקורי שלה היה ג'ני).
בערב הראשון אני זוכרת שהיא עשתה פיפי בבית ומרוב פחד התחבאה מתחת לשולחן. מי יודע מה עבר עליה…
ההסתגלות שלה היתה מאוד מהירה ואחרי כמה ימים כבר ישנה איתנו במיטות והרגישה כבת בית.
את חומי אימצנו בדצמבר 2017, מבית עם 4 ילדים בו היא הוזנחה. חייתה שם 5 שנים ומעולם לא ישנה בבית, הם לא נתנו לה.
הכימיה בין ג'וי לחומי היתה מיידית (למרות שלפעמים נראה שהן לא סובלות אחת את השנייה, הן תמיד ישנות אחת ליד השנייה).
לחומי לקח כשנה עד שהיא התרגלה אלינו ונקשרה אלינו. היום היא המלכה (השנייה) של הבית.